תופים וכלי הקשה

הכול מתחיל ברעיון. אולי אתם רוצים להצטרף לתזמורת. אולי אתם רוצים להעלות את הנגינה שלכם לרמה חדשה לגמרי.

האנטומיה התפקודית בלב הטכניקה שלכם, בשירות המוזיקה!

בעבודתו היומיומית של המוזיקאי, הגוף הוא כלי בשירות ההבעה המוזיקלית.

הוא נושא את הבחירות והכוונות המוזיקליות של האמן. הוא החוליה הראשונה המקשרת בין מחשבותיו לבין הצלילים הנולדים בסופו של התהליך.

קשר זה עלול להיפגע ממתחים שונים, נפשיים ושריריים כאחד.

השגת התנועה ה"מושלמת" מחייבת התאמה עדינה בין הנפש לגוף.

במילים אחרות, סימביוזה מושלמת בין תפיסה, כוונה וביצוע.

לימוד כלי נגינה הוא תהליך ארוך, עד שהנגינה נעשית זורמת ומבעית.

אוזנו של המוזיקאי מנתחת את הרגע הנוכחי ושולחת את המידע אל המוח, וזה "מפקד" על האיברים המעורבים בתנועת הנגינה.

מתוך התנועה הזאת נולד הצליל. מתוך הצליל הזה, ומתוך הצלילים שקודמים לו או באים אחריו, נולדת המוזיקה.

פרמטרים רבים מעורבים בתופעה זו:

נשימה – לחץ – הכנה מנטלית – פיזיולוגיה תפקודית – יכולות גופניות – תחושות שריריות – מתח – ארגונומיה – המנח ליד הכלי…

לאחר שחקר והסביר להפליא את כל התופעות הללו במשפחות כלים אחרות, Marc Papillon פונה בספר זה אל המתופפים ונגני כלי ההקשה.

בהתאם לסגנון המוזיקלי או להקשר, "תפקידו" של המתופף יכול להשתנות מאוד.

העוצמה הנדרשת, עדינות הפרזה, הדיוק הקצבי, העצמאות והקואורדינציה הן מיומנויות תיפוף שכולן מחייבות שליטה רבה בגוף.

יתרה מזו, מערכת התופים היא כלי המפעיל את ארבע הגפיים.

אצל המתופף, "הכוריאוגרפיה של הקלות" כפי שהגדיר אותה Xavier Gagnepain תלויה בפרמטרים רבים מאוד.

הישיבה על הכיסא וגובהו – אחיזת המקלות – סידור התופים והמצלתיים – שליטה בנשימה ובלחץ – מנח הגב – הפעלה משולבת של שורשי כף היד, האמות, הזרועות והכתפיים – השחרור אחרי כל מכה – מנח כפות הרגליים על הדוושות – הקרסוליים…

כל הפרמטרים האלה קשורים כמובן למבנה גופו של כל מתופף.

לכן נראה לי חיוני להכיר את הגוף ואת קבוצות השרירים השונות המעורבות בתיפוף.

בלי שום דוגמטיות, Marc Papillon מבקש בספר זה לעזור לנו להבין ולחוש טוב יותר את האתגרים הגופניים, כדי שכל אחד יוכל להימנע מהפגיעות הנלוות לעיתים קרובות מדי לתיפוף אינטנסיבי: דלקות גידים למיניהן, כאבי גב, כאבי צוואר, כאבי גב תחתון…

בהירות ההסברים והאיורים הקולעים יאפשרו בוודאי לכל אחד להשתחרר מכל מתח, וגם לשפר את מהירותו ואת המוזיקליות שלו, באמצעות איזון המשוואה המופלאה הזאת הקושרת את התנועה למוזיקה.

Franck Agulhon – מתופף ומורה

"לרחף כמו פרפר, לעקוץ כמו דבורה"

המשפט הזה של מוחמד עלי, שרוי היינס הגדול בכבודו ובעצמו פענח לי כשהשווה, כמו מיילס דייוויס, בין המתופף למתאגרף, חוזר לעיתים קרובות בהוראה שלי, או כשאני מנסה להסביר סווינג או גרוב על התופים לתלמידים בכל גיל וברמה: "לרחף כמו פרפר, לעקוץ כמו דבורה!"

"לרחף כמו פרפר, לעקוץ כמו דבורה!" לפחות בעיניי, המשפט הזה מבטא בחלקו את מה שמתופפים צריכים לשאוף אליו, ובמצב האידיאלי מתוך מודעות אמיתית לשימוש מיטבי בגופם. לחוש את הקצב זה דבר אחד; לתרגם את התחושה הזאת זה דבר אחר. בסופה של חניכה ארוכה, המתופף, הלב האמיתי של ההרכב, צריך לדעתי לגלם שלמות גמישה ודינמית, המשלבת קלילות או עוצמה עם בסיס יציב, רוגע עם אנרגיה, דיוק עם מהירות, ובלי לשכוח לרגע את המוזיקה שהוא מלווה או יוצר… ולכן ביום שבו Papillon ("פרפר" בצרפתית) דפק על דלתי, בהמלצת חניך לשעבר שליוויתי לקראת תעודת ההוראה הממלכתית ושראה כיצד אני עובד עם תלמידים, זה בוודאי לא היה מקרי! או שאולי כן? אבל Marc פרפר, שיסלח לי על המשחק בשם משפחתו, לא בא רק כדי לבקש ממני לכתוב הקדמה לספרו האחרון. בלי שום ניסיון לגייס אותי, אף שהוא חולק את מחקריו בתשוקה גלויה (ובמיוחד את עבודתו על מניעת דיסטוניה), הוא הקדיש זמן להסביר לי את כל פרטי עבודתו ואת גישתו, שהוא רואה בה קודם כול גישה פיזיולוגית מונעת. במהלך פגישתנו הוא הסב את תשומת לבי, בין השאר, לחשיבותם של מונחים מסוימים, והראה לי כיצד מילים שנבחרו רע או שנעשה בהן שימוש שגוי עלולות לגרום נזק של ממש.

לבקש מתלמיד "להרפות" את הכתפיים, או לדבר על שורש כף יד "רפוי", ביטויים שמורים רבים משתמשים בהם מדי יום, אכן נראה אבסורדי כדרך לתאר את מה שבפועל צריך להיות נשלט במודע ו"מוחזק", ההפך הגמור ממה שעלול להתפרש כ"משוחרר" או "רופס".

זו רק דוגמה אחת, אבל אם פגישה אחת בת 30 דקות הספיקה לי כדי להבין עד כמה הגידים שלי רגילים להחזיק את שורש כף היד (כי זה תפקידם, כפי שמראים בבירור הלוחות המאוירים הרבים בספר שאתם מחזיקים), תארו לעצמכם כמה הספר הזה יכול לעזור למי שמחפשים תשובות ושיטה כדי לשלוט טוב יותר בנשימתם, בזיכרון השרירי שלהם או בארגונומיה של המנח שלהם, בכך שהוא מאפשר למידע העצבי הנכון לזרום לכל תנועה או מיקרו־תנועה הנדרשת בתיפוף, בין שהיא עדינה ורכה ובין שהיא, להפך, נמרצת ומתמשכת.

כמו במחול הקלאסי, מתופפים שמצליחים, על כיסא התופים שלהם, לבצע תנועות המכבדות פיזיולוגיה של תנועה שמקורה בכתפיים או באגן, ימנעו פגיעות אפשריות. יש לנו דוגמאות רבות של מתופפים מפורסמים מאוד שהמנח ה"מעוקם" שלהם או תנועותיהם הנוקשות לעין עלולים בהחלט להוביל לכאבים בעתיד. שמתי לב, לעומת זאת, שמתופפות היו לעיתים קרובות ממוקמות היטב על האגן וגילו בדרך כלל פחות נוקשות.

מכל מקום, אצל כל אחד מאיתנו, המידע הנכון לליבה תומכת ולתנועה מבוקרת ימנע מתח מיותר (מתח מסוים הוא מועיל, אבל רק לרגע קצר מאוד) וימטב את העבודה הנדרשת להנעת הגפיים, ובה בעת יאפשר לפרזה, לקואורדינציה או לעוצמת הצליל הרצויה לזרום בקלות רבה יותר. הספר הזה, המוקדש לכל חלק חשוב בגופנו (בתמונות ובטקסט מסביר), אנטומיה שהתיפוף מפעיל לעיתים קרובות באופן מתואם, יחדד ללא ספק את ראייתו של כל אחד, וכפי שקרה לי, יביא למודעות מצילה, יהיה אשר יהיה רמתו של הקורא.

כל תודתי ל־Marc Papillon על העבודה המעמיקה הזאת, שללא ספק תועיל לרבים, ותודה רבה על האמון שנתן בי בכתיבת ההקדמה השנייה.

Laurent Bataille – מתופף ומורה