צ׳לו וקונטרבס

הכול מתחיל ברעיון. אולי אתם רוצים להצטרף לתזמורת. אולי אתם רוצים להעלות את הנגינה שלכם לרמה חדשה לגמרי.

האנטומיה התפקודית בלב הטכניקה שלכם, בשירות המוזיקה!

אצל המוזיקאי, הכלי העיקרי הוא ללא ספק, ותמיד יהיה, האוזן. באמצעות האוזן הוא מעצב את השיר הפנימי המשמש לו מודל צלילי. בזכות האוזן הוא יכול לשפוט את איכות מה שהוא מפיק. והאוזן היא שבודקת שהכוונה המקורית משוחזרת בנאמנות.

לכן זו אשליה לקוות שאיכות התנועה או שלמות היציבה יוכלו, לבדן, ליצור את יופיו של צליל או של פרשנות. בלי האוזן החולמת, בלי האוזן המשגיחה, הגוף חסר אונים.

אבל האוזן טועה מאוד אם היא חושבת את עצמה לכול־יכולה. כשהם מזניחים את ההיכרות עם הגוף ועם אופן פעולתו, המוזיקאים מונעים מעצמם את האמצעי הישיר ביותר להגיע אל מטרתם. ובעיקר, הם נוטלים סיכון גדול: לפגוע, באופן זמני או אף בלתי הפיך, בכלי עצמו שהם זקוקים לו כל כך לשאיפותיהם האמנותיות.

לאחר שאני עצמי עשיתי שינויים מכריעים בגישתי ליציבה ובהבנת תנועותיי, אני מבין היום כמה צדקתי כשהתעניינתי בביומכניקה של המוזיקאי וחיפשתי את מי שחוקרים את השאלה הזאת.

כצ׳לן, כמורה וכמנצח, אינני יכול להמליץ די לעמיתיי ולתלמידיי להקדיש לכך בתורם את מלוא תשומת לבם. האינטואיציה שלהם לבדה, או העצות שקיבלו ממוריהם, אינן מספיקות. היכרות מבוססת עם מה שעומד על הפרק עבור הגוף יכולה לחסוך מהם בעיות ששעות של אימון לא מצליחות לעיתים קרובות לפתור, ולפעמים אף מחמירות…

כשתנועה היא חלק מתהליך הרמוני, יש לה כל הסיכויים להיתרגם ליעילות גדולה בהרבה על הכלי. היא מביאה אז לשיפור ממשי בהפקת הצליל ומקלה מאוד על הווירטואוזיות, עד לאותה תחושת קלות שכה מבוקשת על הבמה, ושאני אוהב לכנות "הכוריאוגרפיה של הקלות".

Xavier Gagnepain – צ׳לן ומורה

אחרי הצלחתם של שני הכרכים הראשונים של "האנטומיה של המוזיקאי", הראשון מוקדש לכינור ולוויולה והשני לכלי הנשיפה (חצוצרה, קרן, טרומבון, טובה), הכרך השלישי היה צפוי בכיליון עיניים. הוא מוקדש לחקר האנטומיה והפיזיולוגיה, והפעם ביישומן לנגינה בצ׳לו ובקונטרבס.

הספר הזה הוא מעשה ידיו של אדם נלהב. Marc Papillon אוהב את המוזיקה ואת האמנויות בכלל, והוא אוהב את המוזיקאים שעמם הוא עובד שנים רבות כפיזיותרפיסט.

כמו כל אדם נלהב, הוא אוהב להעביר את מה שהוא יודע. הוא עושה זאת בכנסים הרבים שבהם הוא משתתף באופן פעיל, ובקורסים ובסדנאות שהוא מעביר באופן קבוע בצרפת ובעולם. הספר החדש הזה משקף את המחויבות הזאת להעברת ידע ולהוראה למען המוזיקאים. המוזיקאים מכירים היטב את האנטומיה של הכלי שלהם, את אופן פעולתו ואת כל הדקויות הטכניות המפיקות ממנו את הצלילים, הניואנסים והצבעים היפים ביותר. אבל הכלי הראשון של המוזיקאי הוא גופו שלו, זה שבאמצעותו יוכל להשתמש בכלי הנגינה שלו (אריסטו אמר שהיד היא כלי הכלים).

ולעיתים קרובות מאוד המוזיקאים אינם מכירים את הגוף הזה, שהוא בכל זאת אחד מנכסיהם היקרים ביותר. ואולם כדי להשתמש בגוף הזה באופן מיטבי, לשמור עליו ולא "לשחוק" אותו לפני הזמן, הכרת יסודות האנטומיה והבנת הפיזיולוגיה הן הכרח.

בספר הזה Marc Papillon מאפשר לצ׳לנים ולנגני קונטרבס (מקצוענים, חובבים ומורים) לרכוש את הידע הדרוש להם כדי לבנות תנועות ארגונומיות ככל האפשר, המכבדות ככל האפשר את האנטומיה והפיזיולוגיה. רק במחיר הזה, מחיר ההיכרות עם הגוף, אפשר להימנע מהסיכונים של הפרעות הקשורות לנגינה (טנדינופתיות, תסמונות של שימוש שגוי, תסמונות של עומס יתר ופגיעות מקצועיות אחרות).

אחרי הכנרים והוויולנים, אחרי נגני כלי הנשיפה, גם לצ׳לנים ולנגני הקונטרבס יש עכשיו ספר חינוכי מאוד המעניק להם את הידע החיוני להבנת תנועת הנגינה. כל מושג מוסבר בבהירות רבה; מול כל עמוד טקסט ניצב עמוד איור ברור מאוד המשלב תצלום ורישום. גם מטפלים, ובמיוחד פיזיותרפיסטים, ימצאו בספר הזה מפתחות מועילים רבים לטיפול במטופלים המוזיקאים שלהם.

נקווה שנגנים אחרים ייהנו בקרוב מכרכים נוספים!

Yves Le Bellec – מנתח יד

כמאלתר, תמיד ניסיתי להיות חופשי ככל האפשר במוזיקה שאני מנגן. תמיד עבדתי לקראת זה, וביקשתי לפתח את האוזן המוזיקלית שלי כדי לשחרר אותה מכל חסימה.

אבל במהלך האימונים שלי, לבד או עם הרכב, התברר לי שלאוזן לבדה אין הכוח לשחרר את הדיבור המוזיקלי שלי. גם לגוף הייתה מילה לומר. אז התחלתי להתבונן בו תוך כדי נגינה, וניסיתי להבין אותו.

מדוע תנועות מסוימות על הכלי היו קשות יותר מאחרות, אף שניסיתי ליישם את מה שלימדו אותי מוריי?

איך ייתכן שהגעתי לרמה טכנית גבוהה למדי, שאני מסוגל לנגן משפטים תובעניים מאוד ו/או בטמפו מהיר, ואילו משפטים מסוימים במשלב של הכלי שנחשב נגיש היו קשים יותר לנגינה מושלמת?

התברר שגופי חיוני לתפיסת הטמפו שלי, לאינטונציה, לסיבולת ולעבודה על הצליל.

הבנתי שחקירה אמפירית של התנהגותי הגופנית בזמן הנגינה אינה מספיקה. הייתי זקוק להבנה טכנית של אופן פעולתם של השרירים שלי, המפרקים שלי, הנשימה שלי… כדי להסיר סוף־סוף את המכשולים האחרונים בדרך אל החופש שאני מחפש על הכלי התובעני כל כך הזה!

Étienne Renard – נגן קונטרבס